אם את באה מתחום העיצוב או האדריכלות, קשה היה לך לפספס את מעצב העל הידוע Tom Dixon. גופי התאורה שלו מאוד מוכרים וזכו לחיקויים רבים, והוא חולש על אמפריית עיצוב מפוארת הכוללת גם אקססוריז יוקרתיים לבית. מלבד העיצובים שלו (שניתן לאהוב יותר או פחות…) מדובר כאן פשוט גאון שיווקי, שמשיק קולקציות ומפיק אירועי עיצוב שלא ניתן להתעלם מהם.
אז מתי אני ראיתי אותו במלוא גדולתו?
זכיתי לשמוע אותו בלייב בפסטיבל העיצוב בלונדון בשנת 2015. באותה שנה הוא חנך את אחד מחללי ה Moltiplex שלו – וזה שהוקם למספר שבועות בלונדון באותה שנה היה מאוד מיוחד ומרשים. בחלל בית המלון סלפרידג’ס ההיסטורי, מול חנות הכולבו המפורסמת בעלת אותו השם, הקים דיקסון את “חנות הכולבו של המחר”. היתה זו תצוגת תכלית מרהיבה של כל הפריטים שלו, בשיתוף פעולה עם מותגי על כמו סוני ו wallpaper, ועם אמנים ויוצרים צעירים נוספים. בכל פינה בחלל הקסום והגדול (שנראה ספק עתידני, ספק שלד בנין בשיפוץ) התרחש משהו אחר – הכנת שוקולד מעוצב, גידול צמחים, עיצוב בגדים, הקרנת סרטי וידאו וכמובן הרבה מכירה של אובייקטים עיצוביים.
בתערוכת העיצוב במילאו בשנת 2017, Salone del Mobile, צללתי שוב לתוך עולמו של דיקסון בוורסיה נוספת של קונספט ה Moltiplex שלו, שבה השיק את שיתוף הפעולה שלו עם איקאה. הפעם זכורים לי אולם קולנוע (מלא בספות שעיצב לאיקאה) עם הקרנות של סרטים תיעודיים, די ג’יי ובר מזמין, חלל חשוך עם סדנת ייצור גומי, רוקחות בשמים, ועוד שלל אטרקציות מוזרות יותר או פחות. בין האמנים והמעצבים ששיתף איתם פעולה הפעם ניתן היה למצוא את המעצב הישראלי המוערך והחביב עלי במיוחד – אריק לוי.
ולאחרונה פצח הגאון השיווקי במתקפת השקות של הסידרה העיצובית החדשה שלו ששמה Cloud, והיא אכן כלים בצורת ענן. את הסדרה השיק בקול תרועה רמה במספר הזדמנויות – פעם בפריז, פעם בקופנהגן, ולאחרונה שוב בשטוקהולם. בכל אחד מארועים הללו הוא כביכול “השתלט” על אותה עיר עם סדרת הרצאות, תצוגות, השקות ושיתופי פעולה עם אמנים – אשר הציג במשך 24 שעות לאורך יום ההשקה. בשטוקהולם הוא אף הגדיל לעשות ולאור הקורונה שמנעה ממנו לטוס, הוא “שיגר” הולוגרמה שלו מדבר לכמה מהאירועים. אני מודה שבאופן אישי הפעם דווקא קצת פחות התחברתי לעיצוב של הפריטים.
מי שמצאתי דווקא יותר מעניין הוא האמן ההולנדי Berndnaut Smilde, שאיתו ניהל דיקסון שיחה קצרה על מקורות ההשראה והיחס של שניהם לחומרי הגלם. Smilde הוא אמן, הידוע בעיקר בזכות ה”עננים” האמיתיים אותם הוא מייצר בצורה מלאכותית בעזרת נוסחה של קרח יבש וטיפות מים זעירות. אני התרגשתי מאוד מהעבודות שלו, ומצאתי אותן סוריאליסטיות, מעלות חיוך ומרתקות, ואותו כצנוע וחביב. תודה לטום דיקסון על ההיכרות!
וטעימה אחרונה (תרתי משמע) מטום דיקסון – בפעם הבאה שאת בלונדון, את פשוט חייבת לבקר בחנות שלו ב coal drop yard. נתחיל מזה שהמתחם כולו שבה ממוקמת החנות הוא סיבה מספיקה להגיע לאזור – מדובר בתחנת אחסון פחם ששופצה והוסבה למרכז קניות פתוח, מיוחד במינו ויפייפה. רכבות המשא נהגו להגיע אל המתחם ולהשליך את הפחם אל מחסני האחסון התחתונים מתוך הקרונות עצמם, הנמצאים על המסילה שמעל. כל הקניון הפתוח הזה מקיף וחובק חצר מרכזית גדולה, וכפי שניתן לראות מהתמונות – החללים עצמם ממוקמים בתוך המבנה ההיסטורי, תוך חשיפת ושימור קשתות הבריקים המקוריות שמהן הוא בנוי.
החנות עצמה גדולה ומלאת חללים והתרחשויות, ומעליה ממוקמת המסעדה של לא אחר מאשר אסף גרניט שלנו – עוד שיתוף פעולה של טום דיקסון.
אפשר לסכם ולומר שדיקסון עצמו הוא מעצב מעניין, אבל שיתופי הפעולה ופעולות ההשקה והמיתוג שלו מעניינות בעיני אף יותר!
*תמונות חלל מולטיפלקס לונדון – designboom, Domus Nova
*תמונות חלל מולטיפלקס מילאנו – indesignlive
*תמונות סדרת cloud והולוגרמה – dezeen, surface
*תמונות העבודות של Berndnaut Smilde – Ronchini Gallery
*תמונות Coal Office – Tom Dixon
