בסוף שנת 2017 הגשמתי חלום וטסתי לבקר בביאנלה לאמנות בונציה. שנים רציתי לבקר בה אבל אף פעם לא מצאתי את הזמן, ותערוכת האמנות החשובה זו נראתה לי בלתי מושגת ורחוקה מהישג ידי – כאילו מעבר להרי החושך. בנובמבר 2017, שבועיים לפני שהיא ננעלה, פתאום החלטתי בספוטניות – אני נוסעת! ואיזה מזל שעשיתי את זה!
קצת על הביאנלה –
כמו בכל שנתיים, לביאנלה מספר מוקדים, כאשר שני המרכזיים הם ה Gardini וה Arsenale. בשניהם ניתן למצוא פוויליונים של המדינות המשתתפות בתערוכה, ובכל פוויליון האמנים שנבחרו לייצג השנה את אותה מדינה. הביאנלה ה -57 היתה מוצלחת ביותר – אני אהבתי במיוחד את הביתנים הצרפתי, היפני, האוסטרי, הארגנטינאי והסינגפורי. גם הביתן הישראלי היה לטעמי אחד המרגשים והמעניינים השנה, בו ייצג אותנו האמן גל וינשטיין.
בשני המתחמים הללו מתקיימות גם תערוכות קבוצתיות מרשימות עם מיטב האמנים בעולם. שיטוט בארסנלה נדמה כלונה פארק של אמנות, כשכל עבודה יותר יפה מהשניה.
מה עוד ראיתי שם?
אחד הארועים החשובים בביאנלה ה 57, היתה תצוגת תכלית מדהימה של האמן הבריטי הותיק דמיאן הירסט, הילד הרע של האמנות בשנות ה 90. הירסט המציא את עצמו מחדש, והציג אוסף עבודות עצום (גם בכמות וגם בגודל) בשני מוקדים שונים בעיר – מוזיאון אמנות בתכנונו של טאדאו אנדו מחד, וארמון בארוקי מאידך. הסיפור המתעתע שקשר את כל התערוכה (אוצרות אבודים לכאורה שנמצאו בקרקעית הים לאחר מאות שנים) הוסיף לנופך המסתורי והמפעים.
בזמן הביאנלה, ונציה כולה מתמלאת תערוכות קבוצתיות, מיצגים ופסלי חוצות. מלבד המתחמים המוגדרים של התערוכה, כיף לטייל ברחבי העיר כולה ולגלות עבודות של מיטב האמנים כמו מארינה אברמוביץ’, אניש קאפור ואיי ויי ויי.
זאת היתה רק טעימה קטנטנה מהעולם העשיר שחוויתי בונציה.
רוצה לחוות איתי עוד אמנות?
את מוזמנת לשוטט בפוסטים האחרים שלי כאן באתר, או להצטרף אלי לאחד מסיורי האדריכלות והאמנות שלי בסדרה “באים לעולם”.
